כלניות
מילים: נתן אלתרמן
לחן: משה וילנסקי
א. הָעֶרֶב בָּא. שְׁקִיעָה בָּהָר יוֹקֶדֶת.
אֲנִי חוֹלֶמֶת וְרוֹאוֹת עֵינַי:
הַגַּיְאָה נַעֲרָה קְטַנָּה יוֹרֶדֶת
וּבְאֵשׁ כַּלָּנִיּוֹת לוֹהֵט הַגַּיְא.
אֶת הַפְּרָחִים לִצְרוֹר הִיא תְּלַקֵּט לָהּ,
וּבַשְּׁבִילִים הַמִּתְכַּסִּים בְּטַל
אֶל אִמָּא הִיא נֶחְפֶּזֶת וְקוֹרֵאת לָהּ:
הַבִּיטִי מַה הֵבֵאתִי לָךְ בַּסַּל!
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת.
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת מְטֻלָּלוֹת חִנָּנִיּוֹת.
שְׁקִיעוֹת בָּהָר תִּבְעַרְנָה וְתִדְעַכְנָה,
אֲבָל כַּלָּנִיּוֹת תָּמִיד תִּפְרַחְנָה.
סוּפוֹת לָרֹב תֵּהֹמְנָה וְתִסְעַרְנָה,
אַךְ מֵחָדָשׁ כַּלָּנִיוֹת תִּבְעַרְנָה.
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת.
ב. שָׁנִים עוֹבְרוֹת, שׁוּב הַשְּׁקִיעָה יוֹקֶדֶת.
הַנַּעֲרָהּ גָּדְלָה, יָפְתָה בְּלִי דַּי.
הִיא אֶל הַגַּיְא עִם בְּחִיר-לִבָּהּ יוֹרֶדֶת
וְשׁוּב כַּלָּנִיּוֹת פּוֹרְחוֹת בַּגַּיְא.
מוֹשִיט אֵלֶיהָ בְּחִיר-לִבָּהּ יָדַיִם
וְהִיא, צוֹחֶקֶת וּטְלוּלָה מִטַּל,
אֵלָיו לוֹחֶשֶׁת בֵּין הַנְּשִׁיקוֹתַיִם:
הַבֵּט נָא, מָה אָסַפְתִּי פֹּה בַּסַּל!
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת.
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת מְטֻלָּלוֹת חִנָּנִיּוֹת.
שְׁבוּעוֹת הָאַהֲבָה, הוֹי, תִּשָּׁכַחְנָה,
אֲבָל תָּמִיד כַּלָּנִיּוֹת תִּפְרַחְנָה.
כִּי הַשְּׁבוּעוֹת כָּלּוֹת כְּמוֹ עָשָׁן הֵן,
אַךְ הַכַּלָּנִיּוֹת תָּמִיד אוֹתָן הֵן.
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת.
ג. שָׁנִים עָבְרוּ. שְׁקִיעָה בָּהָר יוֹקֶדֶת.
הַנַּעֲרָהּ כְּבָר סָבְתָא, יְדִידַי.
הִנֵּה כְּבָר נֶכְדָּתָהּ לַגַּיְא יוֹרֶדֶת
וְשׁוּב כַּלָּנִיּוֹת פּוֹרְחוֹת בַּגַּיְא.
וּכְשֶׁקּוֹרֵאת הַנַּעֲרָה אֵלֶיהָ:
הַבִּיטִי סָבְתָא מַה הֵבֵאתִי לָךְ -
מִצְּחוֹק וָדֶמַע זוֹהֲרוֹת עֵינֶיהָ
וְהִיא זוֹכֶרֶת שִׁיר מִזְמוֹר נִשְׁכָּח:
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת.
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת מְטֻלָּלוֹת חִנָּנִיּוֹת.
כֵּן, הַדּוֹרוֹת בָּאִים חוֹלְפִים בְּלִי גֶמֶר,
אַךְ לְכָל דּוֹר יֵשׁ כַּלָּנִית וָזֶמֶר.
אַשְׁרֵי הָאִישׁ, אִם בֵּין סוּפוֹת וָרַעַם
פָּרְחָה הַכַּלָּנִית לוֹ, לוּ רַק פַּעַם.
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת.
שושנה דמארי, מלכת הזמר העברי וכלת פרס ישראל, נולדה בעיר בשאר שבמחוז דמאר, כבת זקונים להוריה יחיא-זכריה וגזאל-איילה דמארי.
שושנה נולדה בשנת 1923 בשם שוד'יה וכשנשאלה מתי נולדה, היא נהגה לומר כי אמה סיפרה לה שהיא נולדה בסמוך לערב פסח כשהשמש הייתה בשמיים וכלב נבח.
בצעירותה נהגה להצטרף אל אמה שהייתה מקוננת, בשירה ונגינה בתוף.
באמצע שנות ה-30, הצטרפה שושנה ללהקת התיאטרון המזרחית "שולמית".
באוגוסט 1938 שרה בקונצרט הראשון שלה כזמרת סולנית, בלווי הפסנתרן נחום נרדי.
בפברואר 1940 נישאה לשלמה בשמי, מי שהיה המנהל של להקת "שולמית" ושימש גם כסוכן האמנותי שלה.
ב-27 בינואר 1943, נולדה לה ולבעלה ביתם היחידה נאווה.
בשנת 1943 חברה שושנה לתיאטרון המוסיקלי "לי לה לו", כזמרת ושחקנית, ובשנת 1945 ביצעה על בימת התיאטרון את השיר "כלניות", שכתבו לה המשורר נתן אלתרמן והמלחין משה וילנסקי, שהפך ל"סימן ההיכר" שלה.
בשנת 1988 זכתה שושנה בפרס ישראל בתחום הזמר העברי. באותה שנה הקליטה את האלבום "אור" בעיבודו של מתי כספי.
בשנת 1997 הוכתרה בתואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע.
בשנת 2003, בארוע פתיחת חגיגות הזמר העברי בבית הנשיא, שרה שושנה את השיר "הביטו אל האור", שהלחין דורון לוינסון למילים של חמוטל בן זאב, ששוזר את שמות שיריה המפורסמים של שושנה במסע מוסיקלי מסכם לאורך הקריירה המוסיקלית שלה.
בשנת 2005 חזרה להופיע עם עידן רייכל, שכתב לה במיוחד את השירים "עלה נישא ברוח" ו"האר את עיניו", במסגרת אלבומו "ממעמקים".
שושנה נפטרה ב-14 בפברואר 2006, בגיל 83 ונקברה בבית בבית העלמין טרומפלדור בתל-אביב.
בשירה "הביטו אל האור", סיכמה שושנה דמארי את מסע חייה המוסיקליים ואת מאוויה האמיתיים, כאשר היא שרה:
"כבר שרתי על אהבות
כבר שרתי על מלחמות
עכשיו הגיע הזמן לשיר
שירי תקווה וחלומות"